כשהאדום המהפנט של הרי אילת, נשפך אל הטורקיז של ים סוף, אני יכולה לדמיין היטב את השירים והסיפורים שנכתבו על הנמל העתיק הזה במשך אלפי שנים. אין ילד, נער או מבוגר שלא ימצא באילת מזור לנפש והנאה מובטחת. מהמלונות המפנקים ועד חוות הבודדים. מהמצפה התת ימי ועד ריף הדולפינים. מהקניון האדום אל האגם הנעלם, מפארק תמנע אל החוף של מוש. הערבה הדרומית היא ארץ לא נודעת, ואילת? עיר שכולה קסם, שרק מחכה לרגע בו נפצח אותו.