דרום אדום, הפסטיבל הכי צבעוני, הכי מחובר לטבע, הכי נגב שיש. כבר כמעט שנה ששמו של אירוע הפריחה המרכזי של החורף, מצלצל באוזן לכל ישראלי באשר הוא, כמו תזכורת מכאיבה לטראומה הקשה של אוקטובר 23 ולמלחמה שאופפת אותנו מאז. הטבע כמו הטבע, לא מחכה שהטראומה תתרפא, לא ממתין בסבלנות לחזרת חטופינו וסיום המלחמה.הוא ממשיך באותו מקצב ייחודי משלו, מנותק עד כאב מהעובדה שעבור רובנו, השעון קפא.
כשהכלניות פרחו בחורף 2024, חודשים ספורים אחרי אותו יום נורא, קם קול מחאה של תושבי הנגב הצפוני כנגד קיום הפסטיבל. בשעה שרוב קהילות האזור מפונות מביתן ושמספר בלתי נתפס של תושבים עדיין נמצא בשבי העזתי, לא יעלה על הדעת, כך אמרו, שנחגוג בטבע כרגיל. בקשתם של התושבים התקבלה כמובן ומי שבכל זאת ביקש להגיע ולצפות בפריחת הכלניות, עשה זאת באזורים שאינם חלק משטח העוטף.
ומה יהיה בדרום אדום 2025?
המלחמה אמנם עוד מתנהלת וחרף תפילותינו, רבים מהחטופים עוד לא שבו הביתה. באותה נשימה, מרבית קהילות העוטף שפונו מבתיהן שבו אליהם, למעט ישובים בודדים צמודי גדר. בזמן שכל יום מזמן "הפתעות" חדשות, ולא כולן משמחות בלשון המעטה, דווקא התעקשותו של הטבע לדבוק באותו קצב קבוע, מכניסה אל תוך חיינו עמוסי חוסר הודאות, מעט יציבות, שגרה ותקווה.
אמנם מוקדם לדעת אם וכיצד יציינו בישובי הנגב הצפוני והמערבי את פריחת הכלניות. אך תוכלו להיות בטוחים שגם השנה. המרבדים האדומים יציפו את שדות הנגב במראה שאין דומה לו. אף שמובן לחלוטין מדוע רבים נרתעים מלהגיע לאזור בימים הללו, או בכלל, ההמלצה שלי הפוכה. עונת החורף מהווה הזדמנות נדירה להגיא לכאן, לא רק כדי לצפות בפריחה אלא גם ובעיקר כדי לתת כבוד, לתמוך, לזכור ולהבהיר ששותפות הגורל הייתה ונשארה.
אז סעו לראות כלניות. עצרו לרכוש נשנושים או ארוחת צהריים באחד מהעסקים הקטנים שכן פתוחים, מרביתם בבעלות תושבי האזור ומתבססים (מזה שנים) על תיירות פסטיבל "דרום אדום". לאחר ששבעתם ונשמתם עמוק אל הלב את מראה הפריחה המרהיבה, תוסיפו עוד עצירה אחת למסלול שלכם בחניון רעים. במקום שעד השביעי לאוקטובר היה מוכר כאחד ממוקדי הפריחה היפים שבנגב, נמצא היום מיצג זיכרון מרטיט ומצמרר לזכר הטבח הנורא שהתחולל כאן. במקום שבו עמדה רחבת הריקודים הציבה קק"ל עמודים עם תמונות הנספים והחטופים ולצידם דגלי ישראל, נרות, פרחים ואנדרטאות פרטיות. למרגלות כל עמוד נשתלו כלניות אדומות מלאכותיות שנוצרו ע"י אמנים מקומיים, כדימוי לפריחה המזוהה עם האזור ולאותן נשמות טהורות שנקטפו בדמי חייהם. אני מודה, הביקור כאן הוא חוויה לא פשוטה, אך בעיני היא הכרחית וחשובה כדי להבטיח שלא נשכח ולו לרגע את היום ההוא, שעבור רבים כל כך לא יסתיים עד שלא יחזרו כולם הביתה. ביקור כאן הוא המינימום שביכולתנו לעשות כדי לוודא שזה יקרה.
לוקיישנים מומלצים לצפייה בפריחה
- יער רוחמה
- בתרונות רוחמה
- יער שוקדה
- יער ניר משה
- גבעת הכלניות (מול חוות שקמים)
- יער ניר משה
- פארק השרשרת נחל גרר
- חניון ומצפור ורמולן
- שמורת טבע חרבת ג'ממה
- מצפה גבולות – בעיקר תורמוסים, פחות כלניות
מקומות מומלצים לארוחת צהריים ואתנחתא קלה
- מסעדת סינס, צומת גבים
- פיצה ארטישוק, שדרות
- גאולה בר, רחבת יער שוקדה
- הפונדק, ניר עקיבא
- מיטינג פוינט 102, קלחים
- מחלבת צאלה, חוות משק צאן
- משק בילנסקי, כוכב מיכאל
- גילו לי, גוש צוחר
חשוב לדעת
- כל המקומות שציינתי נמצאים באזורים שפתוחים לציבור, אך כמובן שההגעה למקום היא באחריותו האישית של המטייל ובכפוף להנחיות פיקוד העורף בעת הביקור.
- אני ממליצה בחום לדבוק באזורי הטבע הציבוריים ולא להגיע למקומות שנמצאים בתוך ישובים או קיבוצים, במיוחד לא אלה שמפונים. כבדו את המקומיים.
- בשום אופן אין להיכנס לשדות חקלאיים או לפתוח מחצלת בתוך שדה הכלניות יש מספיק חניונים מסודרים ויפים לפקנק בהם לצד הפריחה. שמרו על הטבע.
- מומלץ בחום לעצור באחד מהמקומות המצוינים מעלה לארוחת צהריים או לנשנושים, ועל הדרך לתמוך בעסקים המקומיים של הנגב.
